החלטה בתיק ה"פ 2173-03 - פסקדין

1.         לפני בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט (להלן: הפקודה) לכוף על המשיב, בקנס או בכל דרך אחרת, קיומה של ההתחייבות שנטל על עצמו במסגרת הסדר פשרה שניתן לו תוקף של החלטה ביום 7.4.05, לפנות את מגרש 32 לפי תב"ע 4558 (להלן: מגרש 32) כנגד קבלת פיצוי בסכום של 50,000 דולר.

ההליך העיקרי נדון לפני כב' הנשיא דוד חשין, ואילו הבקשה לפי הפקודה הועברה לדיון לפני.

2.         ראשיתם של דברים ב-ה"פ 2173/03 במסגרתה הגישה המבקשת נגד המשיב ואחרים תובענה לקבל צו לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943, למסירת החזקה במקרקעין בהם החזיקו בתחומי תב"ע 4558. מדובר במקרקעין שיועדו על פי תב"ע 4558 להקמת פרוייקט מגורים על ידי דיגל אחזקות והשקעות בע"מ (המשיבה הפורמלית), ובמסגרת זו נקבע כי מגרש 32 ישמש שטח ציבורי פתוח. במהלך ניהול התובענה הגיעו המבקשת והמשיב (ושני משיבים נוספים - זחאיקה יונס וזחאיקה כמאל) להסדר פשרה לפיו תשלם המבקשת למשיב סכום של 50,000 דולר ואילו המשיב ימסור לידיה את החזקה בשטחים שהוא מחזיק במגרש 32 באופן שתפיסת החזקה " תהיה במרחק של 5 מטר לפחות מקו הקונטור הקדמי ביותר של בתי המשיבים 2 ו-3 לכיוון מגרש 32..." (סעיף 11 להסדר הפשרה). עוד נקבע בהסדר הפשרה כי " היזמים" (ובהם המשיבה הפורמלית) ידאגו ל" דרך גישה מוטורית לבית מגוריו [של המשיב] , דרך כבישי הגישה של פרוייקט המגורים המתוכנן לקום בתוכנית 4558" (סעיף 3 להסדר הפשרה; וראו גם סעיפים 6-4 להסדר הפשרה). עוד נקבע שם, כי היזמים יחברו את בתי המגורים של המשיב ושני האחרים אל מערכת הביוב המתוכננת של פרוייקט המגורים, וחיבור זה יהווה תחליף הולם לניתוק בתי המגורים מבורות הספיגה המשמשים אותם כיום (סעיפים 10-7 להסדר הפשרה). בסעיף 23 להסדר הפשרה הסכימו הצדדים כי הוא כפוף למתן תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט במסגרת ה"פ 2173/03.

לאחר מכן הגישו הצדדים לבית המשפט בקשה למתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה תוך שהבהירו שמדובר ב" הסדר סופי ומוחלט" בין המבקשת, היזמים והמשיב ושני האחרים. במסגרת הבקשה התבקש בית המשפט ליתן להסדר הפשרה תוקף של פסק דין חלקי בתובענה (סעיף 9 לבקשה). במהלך הדיון בבית המשפט ביום 7.4.05 לפני כב' השופט חשין הודיעו הצדדים על הסכמה חדשה לפיה יינתן תוקף של החלטה להסדר הפשרה, אך " המבקשת והמשיבים מסכימים כי למרות האמור בסעיף 23 להסדר הפשרה, הרי שהסדר הפשרה יהיה תקף עם מתן תוקף של החלטה להודעה זו" (סעיף ה' להסכמה שבפרוטוקול הדיון מיום 7.4.05). עוד הסכימו, כי " לאחר מתן פסק דין בערעור על פסק הדין החלקי [בה"פ 2173/03] יהא כל צד רשאי לבקש מבית המשפט ליתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה כפי שהוגש, ללא צורך בקבלת הסכמת הצד שכנגד" (סעיף 1 להסכמה). בתום הדיון נתן בית המשפט תוקף של " החלטה ופסק דין חלקי (מספר 2)" להסכמת הצדדים, והוסיף: " אני מציין מפורשות כי פתוחה הדרך בפני כל אחד מהצדדים לחזור ולבקש את האמור בסעיף 5 להסכמתם לעיל, לאחר מתן פסק הדין בערעור על פסק הדין החלקי (מספר 1)".

3.         המבקשת טוענת כי קיימה את הסדר הפשרה וכי המשיב קיבל סך של 50,000 דולר אך לא מסר עד היום את החזקה בשטחים שהוא מחזיק במגרש 32 כפי שהתחייב, אלא תפס וגידר אותם שטחים שלא כדין והקים בתחומם דיר, צריפים וגדר.

בהודעה שהוגשה על פי החלטה מיום 17.7.11 הבהירה ב"כ המבקשת כי בחרה בהליך של בזיון בית משפט דווקא ולא בהליך של ביצוע פינוי באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, שכן הליך אקטיבי של הוצאה לפועל עלול להביא לעימותים עם תושבי שכונת ג'אבל מוכבר, שבסמיכות לה מצויים המקרקעין, ולכן מדובר בחלופה שאיננה אפשרית. עוד הפנתה לכך שנעשו במשך השנים מספר נסיונות על ידי היזמים לגרום לכך שהמשיב ימסור את החזקה במגרש 32, אך כך הנסיונות נכשלו. המבקשת הדגישה כי שני המשיבים האחרים ל-ה"פ 2173/03, שהיו צד להסדר הפשרה, מסרו את החזקה בשטחים שהחזיקו במגרש 32 מייד לאחר החתימה על סדר הפשרה ובאופן זה התאפשרה החלת בנייתו של פרוייקט המגורים על ידי הקמת קירות תמך בגבולות מגרש 32. לעומת זאת, השטחים שהמשיב מחזיק במגרש 32 דרושים ליזמים לשם פיתוח מגרש 32 עצמו כשטח ציבורי פתוח על פי תב"ע 4558 ולכן המשיב לא נדרש למסור את החזקה בהם באופן מיידי. במשך השנים נעשו נסיונות להגיע להסכמה עם המשיב בדבר מסירת החזקה בדרכי שלום, וכשאלה נכשלו הגישו היזמים עצמם בקשה לפי הפקודה (בש"א 6264/07). אותה בקשה נמחקה, תוך שב"כ המבקשת הודיעה, כי " נשקול עמדתנו אם להגיש בקשה מטעמנו". מכאן הבקשה הנוכחית.

4.         המשיב מתנגד לבקשה ומונה מספר טעמים להתנגדותו: האחד, אי מתן תוקף של פסק דין או החלטה להסדר הפשרה. המשיב הוסיף וטען, כי הערעור שהוגש על פסק הדין החלקי בה"פ 2173/03 נדחה על ידי בית המשפט העליון, אך אף לא אחד מהצדדים להסדר הפשרה הגיש בקשה ליתן לו תוקף של פסק דין, כאמור בפסקה 1 לפרוטוקול הדיון מיום 7.4.05. משכך, אין לפנינו פסק דין או החלטה שניתן לאכוף את ביצועם על פי הפקודה. ב"כ המשיב הפנה להליך אחר (ת"א 27483-12-10) בבית משפט השלום בירושלם במסגרתו הגיש אחד מן הצדדים האחרים להסדר הפשרה (כמאל זחאיקה) תביעה לאכיפתו. השני, המבקשת הפרה את הסדר הפשרה בכך שלא פעלה להכשרת דרך מוטורית לביתו של המשיב ולא הסדירה את נושא בורות הספיגה המצויים בשטח וחיבורו של הבית בו מתגורר המשיב למערכת הביוב המתוכננת של פרוייקט המגורים העתיד לקום במקום. בהקשר זה נטען, כי המשיב מעולם לא התבקש למסור את החזקה בשטחים שהוא מחזיק במגרש 32 על פי תשריט מדידה ערוך כדין, ומכל מקום אין עליו לעשות כן כל עוד המבקשת אינה מקיימת את חיוביה כאמור לעיל, שכן מדובר בחיובים שלובים. המשיב הוסיף וטען, כי הבקשה לפי הפקודה הוגשה על פי תכתיב שהציבו היזמים למבקשת ובלחצם.

5.         לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים לפני, לרבות המשיבה הפורמלית, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. להלן אפרט עמדתי.

אשר לטעם ההתנגדות הראשון, אין בו ממש. בדיון מיום 7.4.05 הסכימו הצדדים במפורש, כי " הסדר הפשרה יהיה תקף עם מתן תוקף של החלטה להודעה זו". זאת, למרות האמור בסעיף 23 להסדר הפשרה, כי ההסדר כפוף לאישורו של בית המשפט ולמתן תוקף של פסק דין לו. היינו, הצדדים בחרו לתקן את סעיף 23 להסדר הפשרה ולהסכים כי הסדר זה ייכנס לתוקף עם מתן תוקף של החלטה "להודעה זו". העובדה כי הוסכם על האפשרות ליתן להסדר הפשרה גם תוקף של פסק דין לאחר מתן פסק הדין בערעור על פסק הדין החלקי (מספר 1) אין בה כדי לגרוע מתוקפו המיידי המחייב של ההסדר כ" החלטה ופסק דין חלקי (מספר 2)", כפי שקבע בית המשפט. כמו כן אין בעובדה שכמאל זחאיקה, שהיה צד להסדר הפשרה, הגיש תביעה נגד היזמים לאכיפת הסדר הפשרה ולתשלום פיצויים כדי לגרוע מחובתו של המשיב לקיים את התחייבותו על פי פסק הדין. אזכיר, כי כמאל זחאיקה, בניגוד למשיב, מסר את החזקה בשטחים ממגרש 23 שהחזיק בהם מיד לאחר הסדר הפשרה וההחלטה ופסק הדין החלקי מיום 7.4.05. לטענתו, היזמים לא מילאו את התחייבויותיהם על פי הסדר הפשרה ולכן הגיש תביעה נגדם (ולא נגד המבקשת - הנתבעת הפורמלית באותו הליך).

אשר לטעם ההתנגדות השני, עיון בהסדר הפשרה מעלה, כי חיובו של המשיב למסור את החזקה במגרש 23 למבקשת איננו שלוב עם חיוביהם של היזמים בדבר הכשרת דרך מוטורית לביתו של המשיב והסדרת נושא הביוב. סעיף 15 להסדר הפשרה קובע, כי " המשיבים מתחייבים למסור חזקה במקרקעין למבקשת עם תשלום מלוא הפיצויים הנזכרים בסעיף 2 דלעיל למשיבים,... אולם היזמים מתחייבים לא להתחיל בביצוע עבודות הפיתוח בתחומי מגרש 23 אלא בחלוף 21 ימים מיום התשלום כנזכר לעיל..." (ההדגשה במקור). בענייננו, אין חולק שהמשיב קיבל את מלוא סכום הפיצויים עוד בשנת 2005, אך לא מסר למבקשת את החזקה במגרש 23 כפי שהתחייב. אוסיף, כי בסעיף 19 להסדר הפשרה נקבע, כי " למען הסר ספק, מובהר ומוסכם כי כל התחייבות שהיזמים נטלו על עצמם בהסדר זה חלה עליהם ומחייבת אותם בלבד, וכי למי מהמשיבים לא תהא טענה כנגד המבקשת במקרה של אי מילוי ע"י היזמים של התחייבות כלשהי שנטלו על עצמם...". היינו, אם יחדלו היזמים מלקיים את התחייבויותיהם לא יהא בכך כדי לפטור את המשיב מהתחייבותו למסור את החזקה במגרש 23 לידי המבקשת, שהיא התחייבות שנטל על עצמו כלפי המבקשת כנגד התחייבותה שלה לשלם לו פיצויים - התחייבות שקוימה זה כבר. בהמשכו של סעיף 19 הנ"ל נקבע, כי " ... הפרה כלשהי של היזמים להתחייבויותיהם שנטלו על עצמם בהסדר הפשרה המצורף, תזכה את המשיבים, בין היתר, באי קיום לחיוביהם המקבילים לחיובים המופרים בהסדר הפשרה לרבות ביטול כל הסדר הפשרה גם כלפי המבקשת עצמה... ובנקיטת כל ההליכים שיעמדו להם על פי דין בגין הפרה יסודית שכזו כנגד המפר". דא עקא, המשיב לא ביטל את הסדר הפשרה עד כה ואף לא נקט כל הליך אחר בגין הפרתו, לפי הטענה, על ידי היזמים.

6.         סיכומה של נקודה זו. על פי האמור בהסדר הפשרה שקיבל תוקף של החלטה ופסק דין חלקי, התחייב המשיב כלפי המבקשת למסור לידיה את החזקה במגרש 23 כנגד תשלום מלוא סכום הפיצויים. לפיכך, גם אם חדלו היזמים בקיום ההתחייבויות שנטלו על עצמם, וכל עוד הסדר הפשרה לא בוטל, אין בכך די לפטור את המבקש מקיום התחייבותו כלפי המבקשת למסור לידיה את החזקה במגרש 23.

7.         המשיב לא חלק על הדרך הדיונית שבחרה המבקשת לנקוט לשם אכיפת הסדר הפשרה שקיבל תוקף של החלטה ופסק דין חלקי, באמצעות הפקודה, זולת במסגרת הטענה - שנדחתה לעיל - כי הסדר הפשרה לא קיבל מעולם תוקף של החלטה (ראו סעיף 34 לתגובת המשיב). לפיכך, ועל יסוד הנימוקים שהביאה המבקשת בדבר העדיפות שיש ליתן בנסיבות הענין לאכיפת ההחלטה מיום 7.4.05 על המשיב באמצעות צו על פי הפקודה ולא באמצעות הליכי ההוצאה לפועל, דין הבקשה להתקבל. אציין, כי במענה להחלטה מיום 20.11.11 הודיע ב"כ המשיב כי המשיב אינו עומד על קיום דיון בפניו וכי הוא מסכים לראות בכתבי הטענות בכתב דיון לפי סעיף 6 לפקודה.

8.         על יסוד כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:

(א)        המבקשת תמציא לידי המשיב באמצעות בא כוחו תוך 30 יום תשריט בדבר גבולות השטח מתוך חלקה 32 שעל המשיב למסור לידיה על פי האמור בסעיף 11 להסדר הפשרה.

(ב)        תוך 45 ימים מיום שיומצא התשריט כאמור ימסור המשיב את החזקה בחלקה 32 על פי התשריט, כשהיא פנויה מכל מבנה, גדר או חפץ, לידי המבקשת.

(ג)         היה והמשיב לא ימסור את החזקה כאמור, כי אז ישלם למבקשת בגין כל יום של איחוד במסירת החזקה סך של 750 ש"ח.

(ד)        המשיב ישא בשכר טרחת ב"כ המבקשת בגין בקשה זו בסכום של 7,500 ש"ח.

ניתן היום, כ"ז חשון תשע"ב, 24 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתקים לבאי כוח הצדדים.